איך להפוך לכובש הכי נדיב בהיסטוריה – ולצפות לתודה

כששומעים את המילה "כיבוש", כל אחד מדמיין אוטומט, מחסומים, גדרות, וצבא על כל פינה.
אבל מסתבר שהכיבוש הזה? הוא פחות "כיבוש" ויותר "שירות לקוחות VIP" – עם חשבונית לפיקוד העורף.

מה מוכרים לנו?

• "הכיבוש הוא גזל, דיכוי, אפליה."
• "הכובש הוא דיקטטור, מושחת, ורשע."
• "העם המדוכא הוא קורבן פאסיבי של כל רע שבעולם."

נשמע מוכר? טוב, כי זה בדיוק מה שמוכרים כל יום.

אבל יש פה כמה נקודות קטנות ש"מקפיצות" את התמונה:

הכובש הכי נדיב – בעולם

• אנחנו מספקים מים למי שלוקח מהם את הנשק.
• אנחנו נותנים חשמל, תשתיות ובריאות – גם למי שמנסה לפגוע בנו.
• אנחנו סופגים פיגועים – ולפעמים אפילו מציעים חבילות סיוע למשפחות המחבלים.
• כשהמתנחלים בונים בלי אישור, זה אסון. כשהכפרים הערביים בונים בלי אישור – "זו דרישה לחיים."

בקיצור, כיבוש עם פרצוף של סבתא שמכינה עוגיות לפלסטינים.

הכיבוש שמחזיק את הכל על כפיו

בלי הצבא שלנו, בלי התשתיות שלנו – היינו רואים מה קורה.
ואז פתאום כל הצעקות על "כיבוש" נשמעות כמו תלונות על השוכר ששכח לשלם חשמל.

-- פרסומת --

וזה מעניין:
כשהכובש לא רק שומר, אלא גם מפעיל את המזגן, האינטרנט והמים – מי באמת שולט פה?

האם מישהו שאל את הכבוש מה הוא רוצה?

בטח שלא. כי לכאורה, הכובש צריך לשלוט ולהדכא.
אבל פה? הכובש מוצא את עצמו מנסה להיות גם המארח, גם השומר, וגם הממונה על התשתיות.

וזה כמובן מבלבל: מצד אחד שונאים אותנו על זה, מצד שני – תלויים בנו.

ומה עם הפתרונות?

כל מי שמציע פתרון אמיתי לשתי המדינות, ביטחון ישראל, וחיים בכבוד – מצטייר אוטומטית "ככיבושני".
אבל מי שמציע למחוק גבולות, להעניק אזרחות לפלסטינים, ולפתוח את השערים – פתאום “מלא חמלה” ו”נאור”.

אז למה בעצם מנסים למכור לנו את ה"כיבוש" כבעיה?

כי יש אינטרס להפוך את העם הכי מדוכא – לעם הכי אשכנזי וירוק בתפיסת העולם.
כדי למחוק את ההיסטוריה, להחליף את הסיפור – ולהראות אותנו כמפלצות, גם כשאנחנו פשוט מנסים לשרוד.

אז מה נשאר לנו?

• להבין שהכיבוש שלנו הוא לא רק כוח, אלא גם אחריות.
• להפסיק לקבל על עצמנו אשמה שלא מגיעה לנו.
• ולזכור שבין כל הפוליטיקה והכותרות – מי שמחלק מים וחשמל לאויב הוא לא בהכרח "רשע" – לפעמים הוא פשוט האיש שבא לשמור על החיים.