משפיענים (אינפלואנסרים): מנהיגי דור או בדיחה?
פעם היו מנהיגים.
היום יש אנשים עם טבעת אור, מצלמה קדמית, וקוד קופון.
ברוכים הבאים לעידן שבו
מי שמדבר הכי חזק – משפיע,
ומי שמצטלם הכי טוב – מוביל דעה,
ומי שמוכר קרם פנים בין שתי דעות פוליטיות – נחשב "אותנטי".
השאלה כבר לא אם הם קיימים.
השאלה היא:
איך הגענו למצב שבו זה נראה לנו הגיוני?
הדמוקרטיזציה של ההשפעה
יש בזה משהו יפה.
פעם, כדי להשפיע, היית צריך תפקיד, תואר, ניסיון.
היום?
טלפון.
חיבור לאינטרנט.
וחוסר פחד להצטלם בזווית לא מחמיאה.
זו דמוקרטיה אמיתית.
כל אחד יכול לדבר.
הבעיה היא שגם כל אחד מדבר.
והרעש – עצום.
סמכות בלי אחריות
משפיען ממוצע יכול להגיע למאות אלפי אנשים.
להמליץ על מוצר.
לתקוף מדיניות.
להביע עמדה על ביטחון, כלכלה, בריאות.
בלי אחריות.
בלי בדיקה.
בלי השלכות אמיתיות.
פוליטיקאי לפחות משלם מחיר בקלפי.
עיתונאי אמור לשלם מחיר באמינות.
משפיען?
הוא פשוט עובר למותג הבא.
"אני רק משתף את החיים שלי"
זו אולי ההונאה הכי מוצלחת של העשור.
כי זה לא שיתוף.
זה שיווק.
כל פוסט הוא קמפיין.
כל סטורי הוא מוצר.
כל "רגע אישי" מגיע עם לינק.
אבל זה עטוף טוב:
"אני אמיתי"
"אני פשוט אני"
"אני לא כמו כולם"
וכולם אומרים את אותו דבר.
באותה תאורה.
עם אותו פילטר.
הכלכלה של ההשפעה
זה לא משחק ילדים.
זה שוק של מיליארדים.
מותגים הבינו מזמן:
אנשים לא סומכים על פרסומות.
אבל הם כן סומכים על אנשים שנראים כמו אנשים.
אז במקום להגיד "המוצר טוב" – נותנים למישהו להגיד:
"אני משתמש בזה כבר חודש ואני לא מבין איך חייתי לפני"
והקהל קונה.
לא את המוצר.
את האמון.
פוליטיקה דרך סטורי
השלב הבא היה בלתי נמנע.
אם משפיענים יכולים למכור שמפו – למה שלא ימכרו רעיונות?
וכך, אנשים עם אפס ניסיון מדיני מסבירים ביטחון.
אנשים שמעולם לא ניהלו תקציב מסבירים כלכלה.
ואנשים שהבעיה הכי גדולה שלהם היא תאורה לא נכונה – מסבירים משילות.
והקהל?
מקשיב.
כי זה קצר.
זה נגיש.
וזה לא דורש מחשבה עמוקה.
התקשורת איבדה שליטה
פעם, אם רצית להגיע לקהל – היית צריך לעבור דרך מערכת.
עורך.
בדיקה.
אחריות.
היום אין שערים.
יש אלגוריתם.
והאלגוריתם לא שואל אם זה נכון.
הוא שואל אם זה מעניין.
אם זה כועס.
אם זה קיצוני.
אם זה גורם לך להישאר עוד חמש שניות.
האמת?
פחות רלוונטית.
הציבור: בין הערצה לעייפות
מצד אחד, אנשים עוקבים.
לייקים.
תגובות.
שיתופים.
מצד שני, משהו נסדק.
כי כשכל פוסט הוא פרסומת,
וכל דעה מגיעה עם קוד קופון –
קשה לקחת ברצינות.
המשפיען הופך להיות כמו שלט חוצות מדבר.
נוכח.
בולט.
אבל לא באמת אמין.
אז מנהיגים או בדיחה?
התשובה הלא נוחה:
גם וגם.
הם לא מנהיגים קלאסיים.
אבל הם כן משפיעים על דעת קהל.
הם לא בדיחה.
אבל חלק גדול מהתוכן שלהם כן.
הבעיה האמיתית היא לא בהם.
היא בריק שנוצר.
כשמוסדות מאבדים אמון,
כשתקשורת מאבדת סמכות,
כשפוליטיקה מאבדת אמינות –
מישהו ממלא את החלל.
והמישהו הזה מגיע עם מצלמה קדמית.
השורה התחתונה
משפיענים הם סימפטום.
לא הבעיה.
הם תוצאה של עולם שבו תשומת לב שווה כסף,
ופשטות מנצחת מורכבות.
הם יודעים לשחק את המשחק.
ואנחנו ממשיכים לצפות.
כי זה קל.
כי זה זמין.
כי זה מרגיש אישי.
אבל בפעם הבאה שמישהו עם מיליון עוקבים מסביר לכם איך לחשוב, מה לקנות, או למי להצביע-
אולי שווה לעצור רגע ולשאול:
האם אני מקשיב לאדם עם ידע,
או למוצר עם תאורה טובה?
ובישראל של היום,
זו כבר שאלה של אזרחות.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
