ברוך בואכם לעידן הפוסט-רציונלי
אם חשבתם שמגפות הן עניין רפואי בלבד – חשבו שוב. לאורך ההיסטוריה האנושית לוו מגפות פיזיולוגיות (כמו הדבר, השפעת, והקורונה) במגפות תודעתיות, שדילגו בין בני אדם לא דרך רוק, אלא דרך אידיאולוגיה, שנאה, פחד ובורות. מגפה כזו שורצת בישראל כבר קרוב לשני עשורים – והיא מסוכנת, מדבקת, ולעיתים סופנית לשיח הציבורי: מגפת הרלב״ת.

האבחנה הקלינית — מהי תסמונת רלב״ת?
המונח רלב״ת – ראשי תיבות של "רק לא ביבי תעזבו אותי מעובדות" – הפך ממם למצב תודעתי קיומי. זו אינה התנגדות פוליטית לגיטימית או אידיאולוגית, אלא אובססיה אוטומטית, תגובת רפלקס בלתי נשלטת שבמסגרתה כל דבר, מהתחממות גלובלית ועד תור באיקאה, הוא אשמת בנימין נתניהו.

כמו כל מגפה, גם הרלב״ת מתאפיינת בתסמינים מובהקים:

1. אובדן יכולת הבחנה בין עובדות לדמיון — אם מחירי הדירות עולים: אשמת ביבי. אם הם יורדים: מניפולציה של ביבי. אם הם נשארים יציבים: חוסר מעש של ביבי.
2. שלילה טוטאלית של הישגים — הסכמי אברהם? הצגה. חיסוני הקורונה? ספין. שיא בהשקעות בהייטק? תוצאה של העולם, לא של הממשלה.
3. אמונה בקונספירציות קולקטיביות — מערכת שלמה של "שופרות", "הון-שלטון-עיתון" ו"קומבינות" שכולה מיועדת לדבר אחד בלבד: להציל את ביבי מתיקים.
4. דחייה של כל אלטרנטיבה שאינה שמאל טהור — ימין שאינו רלב״ת הוא פסול מלכתחילה, גם אם מדובר ביוסי כהן או בגדעון סער. הרי בסוף, "הוא עבד עם ביבי פעם".

המנגנון האפידמיולוגי – כך מתפשט הרלב״ת
בדיוק כמו נגיפים, גם הרלב״ת זקוקה לפונדקאים שיפיצו אותה. במקרה הזה: תקשורת, אקדמיה, משפט ותרבות.
התשקורת (סליחה – התקשורת) משחקת תפקיד מרכזי, כמו תחנת שידור של נגיף תודעתי: כל מבזק חדשות, כל טוקבק מאורגן, כל מערכון ב״ארץ נהדרת״ — כולם מחזקים את התחושה שביבי הוא לא רק יריב פוליטי, אלא מחלה שיש לעקור מן השורש.

הנגיף גם מתוחכם: הוא עוטף את עצמו בשכבות של מוסריות מזויפת, דמוקרטיה, זכויות אדם, ושלטון החוק – וכך מצליח לחדור גם למערכות חיסון חזקות יחסית. כן, אפילו אנשי ימין הגונים, אם לא יתחסנו, עלולים להפוך לנשאים רדומים.

-- פרסומת --

מוטציות של הרלב״ת – כי הרוע לא נח
עם השנים, כמו כל נגיף, גם הרלב״ת עברה מוטציות:

• רלב״ת קלאסית (2009–2015): "ביבי הוא מושחת, ביבי מסית, ביבי מחלק את העם."
• רלב״ת משפטית (2016–2020): "מערכת שלמה נרתמת להצלתו. אין עשן בלי אש ! (גם אם העשן זה ענן וולקני מאיסלנד)."
• רלב״ת דמוקרטית (2021–2023): "ביבי הוא סכנה לדמוקרטיה, כי הוא מנצח בבחירות."
• רלב״ת ביטחונית (2023–2024): "ביבי אשם שהחמאס תוקף, ביבי אשם שהאיראנים מתקדמים, ביבי אשם שהעולם לא אוהב אותנו."

הסוג הקטלני ביותר הוא רלב״ת טוטאלית — מצב שבו כל דיון הופך ל"מה אתה, ביביסט?", וכל טענה עניינית מקבלת את התשובה: "אתה לא מתבייש? הוא הרס את המדינה!"

התוצאות – מה עושה הרלב״ת לחברה הישראלית?

• שיח רדוד: דיון ציבורי שנראה כמו קומנט בפייסבוק אחרי שלוש כוסות ערק. צעקות, דמגוגיה ו־"פשיזם" בכל משפט שני.
• שיתוק משילותי: כל מהלך של ימין נחשב בעיני הרלב״ת להפיכה שלטונית, ולכן לא לגיטימי מעצם טבעו.
• עוינות בין חלקי העם: הרלב״ת לא רק שונאת את ביבי – היא שונאת את הביביסטים. את מי שהצביע לו. את הסבתא מנתיבות. את המוכר בשוק. כי איך הם מעיזים?
• דה-לגיטימציה של הדמוקרטיה: מתי בפעם האחרונה שמעתם איש רלב״ת אומר "קיבלנו תוצאה בבחירות, נכבד אותה וניערך לפעם הבאה"? התשובה: לעולם לא.

הצעות לריפוי – כן, יש תקווה
הרלב״ת אינה חשוכת מרפא. אבל צריך טיפול אגרסיבי, מיידי, ולעיתים אפילו ביד חזקה:

1. חיסון בהיגיון – יש לעודד חשיבה עצמאית, עיון בנתונים, וחשיפה למקורות מגוונים, כולל כאלה שאינם שייכים ל"שבט הנכון".
2. בידוד נשאי־על – לצמצם חשיפה לדמויות ציבוריות הידועות כנשאים מתמשכים: עיתונאים, קומיקאים ופרשנים רלב״תיים שהפכו את שנאת ביבי לפרנסה.
3. שיקום התודעה – דרך יצירה, קולנוע, ספרות ותרבות שמראות מציאות מורכבת, לא דיכוטומית, ולא כזו שבה כל בעיה היא אשמת משפחת נתניהו.
4. בחירה מודעת בחיים נורמליים – לעודד אנשים להתעסק בעבודה, משפחה, יצירה, לא בפוליטיקה יומיומית כפייתית. כי אם ביבי גר לך בראש 24/7 – זה לא הוא. זה אתה.

סיכום: זה לא ביבי. זה אתה
בסוף, הרלב״ת איננה תנועה אידיאולוגית. היא תרפיה קולקטיבית כושלת לאנשים שלא מצליחים להתמודד עם המציאות, ולכן הם זקוקים לדמון. לבועה. לטוהר מדומיין של "לפני שביבי קילקל הכול".
אבל המדינה קיימת, החיים ממשיכים, וביבי – לטוב ולרע – הוא רק אדם. אם לא תלמדו להפסיק לראות בו את שורש הרע, לעולם לא תצליחו לראות שום טוב.
וזה כבר לא עניין של פוליטיקה. זה עניין של בריאות הנפש הלאומית.

-- פרסומת --