הבעיה היא לא שכלי תקשורת מוטים.
הבעיה היא שהם עדיין מתעקשים להציג את עצמם כמקדש אובייקטיבי של אמת טהורה, בזמן שהם עושים יחסי ציבור עם תאורה דרמטית.
עיתונות המיינסטרים לא הפכה “שמאלנית” ביום אחד' היא פשוט הפסיקה להיות מגוונת.
וכשאין גיוון – יש כיוון … וכשיש כיוון – "כלב השמירה של הדמוקרטיה" כבר לא שומר.
בעולם שבו מהירות מנצחת דיוק … האמת תמיד מגיעה אחרונה, ולפעמים, כבר אין מי שמחכה לה.
אז איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי ? כנראה לא רע בכלל … כי כשכולם עושים רעש, גם המצפון שומע פחות.
פייסבוק היא לא חבר. היא לא פלטפורמה ניטרלית. היא גוף פוליטי. היא מעצמה. היא התאגיד החדש שאומר לנו מה לחשוב, מה לומר, ומה לא להגיד. וכל זה, כשאנחנו מנדבים לה מידע, רגשות, תמונות, ואפילו זכרונות.
מבט אל שאלה האסטרטגית הרחבה: האם שינוי משטר באיראן הוא אינטרס ישראלי צר, או אינטרס מערבי-דמוקרטי רחב יותר?
ומה עומד מאחורי הטענה האמריקנית, מימין ומשמאל, ש"איראן היא מלחמה בשביל ישראל"?
זה מחזמר על עידן שבו פוליטיקה היא בידור, ובידור הוא מדיניות. עידן שבו מי שמסרב לשיר – פשוט לא נשמע.
העיתונאי הפוליטי הוא כמו נביא בשערי העיר – רק שבמקום לזרוק אבנים, הוא מצייץ.
הוא יודע הכל, שומע מה שלא נאמר, ומנחש מה יקרה לפני שזה בכלל עלה לדיון.
ובפוליטיקה הישראלית – לפעמים הוא זה שכותב את התסריט, לפני שהפוליטיקאים אפילו קראו את ההוראות.
