מה מנסים למכור לנו בשם "השלום" – ואיך כל הסכם נשמע כמו דרישה חדשה?
איך הפכנו מהצד שמוותר – לזה שצריך גם לבקש סליחה
יש מילה אחת שכולם אוהבים להשתמש בה, במיוחד באולפנים, באקדמיה, ובאירועים חגיגיים של אונסק"ו:
"שלום."
מילה כל כך יפה, כל כך נעלה – שהיא כמעט לעולם לא באה עם כוונה אמיתית. רק עם דרישות.
כי "שלום" זה קוד. ולא מה שחשבת
- כשאומרים "שלום", הם מתכוונים: תוותרו עוד קצת.
- כשאומרים "פתרון מדיני", הם מתכוונים: תפסיקו להתגונן.
- כשאומרים "שתי מדינות", הם מתכוונים: מדינה אחת פלסטינית, והשנייה גם.
זה לא שלום – זה מבצע חיסול עטוף בעלה זית.
איך נראה "הסכם שלום" טיפוסי?
- אתה מוותר על שטח, הם לא מוותרים על שנאה.
- אתה מעביר נשק, הם מעבירים אותו הלאה לחמאס.
- אתה מכיר בהם, הם מכחישים שאתה קיים.
- אתה בונה תקווה, הם בונים מנהרה.
ובכל פעם שאתה אומר "רגע, אולי זה לא עובד" – אומרים לך שאתה קיצוני, חשוך, או גרוע מזה: מפריע לתהליך.
(תהליך שלא נגמר, אגב. לא במקרה.)
אבל יש חדשות טובות!
אתה תמיד יכול לנסות שוב. ועוד פעם. ועוד פעם.
כן, כי שלום – מסתבר – הוא המוצר היחיד בעולם שאתה משלם עליו מראש, שוב ושוב, גם כשהוא לא מגיע.
שלום כמותג:
כבר מזמן זה לא מדיניות – זו אופנה.
- "מה אתה לובש?" – את הסכם אוסלו.
- "מה אתה אומר?" – שצריך "לשבור את הסגר ולהסיר את המצור".
- "מה אתה מרגיש?" – שיש רק צד אחד בסכסוך. לא שלך.
ובינתיים בשטח:
| שנה | הסכם | תוצאה |
|---|---|---|
| 1993 | אוסלו | פיגועים בלי סוף |
| 2000 | קמפ דיוויד 2 | אינתיפאדה |
| 2005 | ההתנתקות | רקטות מעזה |
| 2020 | הסכמי אברהם | שלום בלי ויתורים – דווקא עבד |
מסקנה? אולי דווקא כשלא מנסים לרצות – מצליחים.
אז מה בעצם מוכרים לנו בשם "השלום"?
- מצפון קולקטיבי שמבוסס על שקרים.
- תהליך אינסופי שמטרתו לא שלום – אלא אותך, על הברכיים.
- וכמובן: אשליה, עטופה במילים יפות, שמישהו אחר ישלם עליה.
(ניחוש מושכל: זה אתה)
ומה התשובה?
- לזכור ששלום אמיתי עושים עם מי שרוצה גם אותך כאן, לא רק את האדמה שלך.
- לא להתנצל על קיומך. לא בשטח, לא בשיח, ולא בגבול.
- ולהבין ששלום אמיתי מתחיל רק אחרי שיש צדק, אמת, ויכולת להגן על עצמך.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם

