האירוניה הגדולה של המאה ה־21

פעם היו באירופה אבירים, קתדרלות, אופרה, תחרות גבינות, ומלחמות שאפשר היה להבין — בערך.
היום יש בה יותר מסגדים מקתדרלות, יותר רמאדן מחג מולד, ויותר התחשבות באיסלאם מאשר בתרבות שיצרה את דנטה, בטהובן ומונה ליזה.
וזה, חברים יקרים, לא סתם תהליך דמוגרפי. זו מהפכה תרבותית עם תעודת זהות צרפתית, אזרחות שוודית, וקוד לבוש אפגני.
התחלה: מחילון מוחלט… להתאסלמות פסיבית

אירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה ניהלה רומן לוהט עם החילוניות.
הכנסייה הפכה לבדיחה. ערכים דתיים נזרקו לפח. אלוהים הוחלף במדינת הרווחה, ומסורת – בטלוויזיה עם עשרים ערוצים של פורנו אמנותי.

ואז, כשחיפשו מי ינקה את השירותים, יבנה את הרכבות וישלים את הילודה שנעלמה — מצאו את הפתרון: הגירה מוסלמית.

אבל מה קיבלו? לא רק ידיים עובדות. אלא גם אידיאולוגיה עם זקן, שטיחי תפילה מוסלמיים, והשקפת עולם שאומרת:
"המערב מושחת, אנחנו נביא את האמת."

-- פרסומת --

והאמת הזו לא כוללת ציורים של מוחמד, נשים בג'ינס או תינוקות שנולדו מחוץ לנישואין.

המספרים לא משקרים, רק האינטלקטואלים

• בצרפת: למעלה מ־10% מהמוסלמים כבר מגדירים עצמם "דתיים יותר מהוריהם".
• בבריסל: יותר מ־50% מהאוכלוסייה מתחת לגיל 18 — מוסלמים.
• בבריטניה: מוחמד הפך לשם הפופולרי ביותר לתינוקות.
• בשוודיה: אי אפשר לציין את חג המולד בגן בלי ועדה של רב-תרבותיות (אבל רמאדן מקבלים עם ערכת פעילות).

ומה עושה האליטה הליברלית?
ממשיכה לספור כיפות במסיבות ולקרוא לזה "שילוב מרגש של תרבויות".

המודל השוודי: תן כף למי שדורש את היד

בשוודיה, המדינה שמאמינה ב"לא לפגוע באף אחד, כולל תוקפים", השלטון אימץ מודל שבו כל מה שמוסלמי – קדוש.

• אישה שמסרבת ללחוץ יד לגבר? "תרבות שונה, יש לכבד."
• קבוצה שמבקשת להפריד בין גברים לנשים באוניברסיטה? "הכלה רב-ממדית".
• מהומות בעקבות קריקטורה? "כשלון דיאלוג בין-תרבותי".

מישהו שאל איפה פמיניזם, חופש ביטוי, ואותם ערכים שמכרו להם בבתי הספר?
כנראה נרדמו באמצע הקריאה. או שפשוט פחדו לומר את האמת — כי זה עשוי להסתיים בכינוי "איסלמופוב".

צרפת: הרפובליקה בסיוטים של שארלי הבדו

זוכרים את שארלי הבדו? המגזין הצרפתי שצייר את מוחמד ואז נרצח בידי קנאים דתיים?
מה הייתה תגובת האליטה?

• הפגנה: ✔
• נרות: ✔
• הזדהות עם החופש: ✔
• שינוי מדיניות? פתיחת עיניים? אולי גבולות ברורים? ❌❌❌

להפך: הוסיפו שעות חינוך לסובלנות בבתי הספר (כלומר: לא לצייר את מוחמד), והקימו עוד מרכזים לדיאלוג (כלומר: לנהל מו"מ עם קנאים).
כי הבעיה היא לא ההקצנה — אלא חוסר הרגישות שלנו כלפיה.

הבעיה היא לא האסלאם — אלא הפחד מהאסלאם

האדם המוסלמי הפשוט לא בהכרח רוצה לכבוש את פריז.
אבל כשהחברה הקולטת:

• שותקת מול גילויי שנאה,
• מפחדת לאכוף חוק נגד קנאים,
• ומטשטשת כל הבדל בין תרבות אורח לתרבות מארחת —
  היא הופכת עצמה מ"מקלט פלורליסטי" לכר פורה לפונדמנטליזם.

זה כבר לא שיח של תרבויות, אלא שיח של כיבוש רך.

אירופה החדשה: פרוגרסיביות עם מסך תפילה

בתוך עשור או שניים, נראה:

• בית כנסת שהופך למרכז אסלאמי.
• בתי ספר ציבוריים שבהם אסור להגיש נקניקיות.
• חופשות לפי לוח השנה ההיג'רי.
• קמפיינים עם כוכב וירח על דגלי האיחוד.
• שופטים שמתקשים להחליט אם חוק השריעה סותר את חוקי זכויות האדם.

ואל תשכחו את המנטרה:
"זה שונה, לא פחות טוב. אתה פשוט גזען."

האם זה סוף הדרך? לא בהכרח

• יש קולות באירופה שמתעוררים — חלקם בימין, חלקם פשוט שפויים.
• יש מאבקים ציבוריים, תנועות נשים מוסלמיות חילוניות, בלוגרים אמיצים ומחוקקים שמתעוררים.
• אבל הקונצנזוס עדיין ישן על ספה עטופה ברב-תרבותיות, עטוף בשמיכת רגשות אשם מהקולוניאליזם.

כדי להציל את אירופה — צריך להבין ששוויון לא כולל התאבדות תרבותית.
וסובלנות — לא נועדה להגן על אלה שרומסים אותה מבפנים.

סיכום: אירופה לא באמת נהיית מוסלמית – היא פשוט מפסיקה להיות אירופאית

השאלה היא לא אם יהיו באירופה מוסלמים. יהיו, ותמיד היו.
השאלה היא האם אירופה תשמור על הזהות שלה — או תהפוך לקולאז' של אזהרות עם חוקי זהירות תרבותית.

ובינתיים, בבריסל, נערכות הפגנות בעד חופש הדיבור – רק בלי לפגוע ברגשות.
בפריז – כותבים על ליברליזם, רק בלי קריקטורות.
ובברלין – מדברים על סובלנות, רק בבקשה בשקט — שלא ישמעו בשכונה.

כי אירופה החדשה אולי לא תכריז על עצמה כמוסלמית,
אבל היא בהחלט למדה לומר "אין אלוהים מבלעדי אללה" — רק עם מבטא סקנדינבי.

* התרגום לאנגלית של הכותרת היא: Europe: The continent that woke up late – כפל המשמעות כאן הוא הפואנטה !!!

-- פרסומת --