מה מנסים למכור לנו בשם "השלום" – ואיך כל הסכם נשמע כמו דרישה חדשה?
איך הפכנו מהצד שמוותר – לזה שצריך גם לבקש סליחה
יש מילה אחת שכולם אוהבים להשתמש בה, במיוחד באולפנים, באקדמיה, ובאירועים חגיגיים של אונסק"ו:
"שלום."
מילה כל כך יפה, כל כך נעלה – שהיא כמעט לעולם לא באה עם כוונה אמיתית. רק עם דרישות.
כי "שלום" זה קוד. ולא מה שחשבת
- כשאומרים "שלום", הם מתכוונים: תוותרו עוד קצת.
- כשאומרים "פתרון מדיני", הם מתכוונים: תפסיקו להתגונן.
- כשאומרים "שתי מדינות", הם מתכוונים: מדינה אחת פלסטינית, והשנייה גם.
זה לא שלום – זה מבצע חיסול עטוף בעלה זית.
איך נראה "הסכם שלום" טיפוסי?
- אתה מוותר על שטח, הם לא מוותרים על שנאה.
- אתה מעביר נשק, הם מעבירים אותו הלאה לחמאס.
- אתה מכיר בהם, הם מכחישים שאתה קיים.
- אתה בונה תקווה, הם בונים מנהרה.
ובכל פעם שאתה אומר "רגע, אולי זה לא עובד" – אומרים לך שאתה קיצוני, חשוך, או גרוע מזה: מפריע לתהליך.
(תהליך שלא נגמר, אגב. לא במקרה.)
אבל יש חדשות טובות!
אתה תמיד יכול לנסות שוב. ועוד פעם. ועוד פעם.
כן, כי שלום – מסתבר – הוא המוצר היחיד בעולם שאתה משלם עליו מראש, שוב ושוב, גם כשהוא לא מגיע.
שלום כמותג:
כבר מזמן זה לא מדיניות – זו אופנה.
- "מה אתה לובש?" – את הסכם אוסלו.
- "מה אתה אומר?" – שצריך "לשבור את הסגר ולהסיר את המצור".
- "מה אתה מרגיש?" – שיש רק צד אחד בסכסוך. לא שלך.
ובינתיים בשטח:
| שנה | הסכם | תוצאה |
|---|---|---|
| 1993 | אוסלו | פיגועים בלי סוף |
| 2000 | קמפ דיוויד 2 | אינתיפאדה |
| 2005 | ההתנתקות | רקטות מעזה |
| 2020 | הסכמי אברהם | שלום בלי ויתורים – דווקא עבד |
מסקנה? אולי דווקא כשלא מנסים לרצות – מצליחים.
אז מה בעצם מוכרים לנו בשם "השלום"?
- מצפון קולקטיבי שמבוסס על שקרים.
- תהליך אינסופי שמטרתו לא שלום – אלא אותך, על הברכיים.
- וכמובן: אשליה, עטופה במילים יפות, שמישהו אחר ישלם עליה.
(ניחוש מושכל: זה אתה)
ומה התשובה?
- לזכור ששלום אמיתי עושים עם מי שרוצה גם אותך כאן, לא רק את האדמה שלך.
- לא להתנצל על קיומך. לא בשטח, לא בשיח, ולא בגבול.
- ולהבין ששלום אמיתי מתחיל רק אחרי שיש צדק, אמת, ויכולת להגן על עצמך.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
